לוי נ' רזין ובניו בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה במסגרתה עותר המבקש-הנתבע, כי בית המשפט יורה לתובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, במקום שבו תדחה תביעתו.

לטענת הנתבע אין לתביעתו של התובע בסיס כלשהו מלכתחילה ועל כן היה מקום להורות על סילוקה על הסף. המבקש אף עתר לסילוק התביעה על הסף, ואולם ביום 10.11.10 ניתנה החלטתי על פיה אין מקום לחסום דרכו של תובע על דרך של סילוק התביעה על הסף.

במסגרת בקשתו זו שבפני חזר הנתבע 2 על טענותיו מן הבקשה לסילוק על הסף. עוד נטען על ידו כי נוכח העובדה שסיכויי התביעה נמוכים מאוד, ונוכח מעמדו של התובע, יש להבטיח כי במקום שבו תדחה התביעה, לא יוותר מבלי יכולת להיפרע בגין הוצאותיו.

לטענת המשיב תביעתו היא תביעה מבוססת וזאת במקום שבו היו אלו מעשיו ומחדליו של הנתבע 2 אבל גרמו באופן ישיר לנזקים שנגרמו לרבות מניעת אפשרות רישומו של הנכס וצבירת החוב בתיק ההוצאה לפועל. עוד נטען כי נוכח ההלכות בסוגיה זו של הפקדת ערובה, אין מקום לחייב את התובע בהפקדתה, כתנאי לניהולו של ההליך המשפטי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה , בתגובה ובתשובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי והיקף החלטתי.

המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי")וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

אכן צודק ב"כ המשיב בטענתו כי לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.

ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.

(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (טרם פורסם), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם))

שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט נעשה ממילא תוך בחינת מכלול הנתונים הרלוונטיים.

(בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (טרם פורסם) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם)).

בכל הנוגע לאיתנות הכלכלית שהרי יש ליתן את הדעת לעובדה כי הבסיס לכל ההליכים הוא העדר תשלום חובות לרשויות באופן שהיה מאפשר השלמת רישום הזכויות.

בן התובע אשר הופיע בפני הודה כי לא שולמו החובות לרשויות השונות עד היום, וזאת על אף שחלפו שנים ארוכות ממועד התקשרותם של הצדדים בהסכם.

זאת ועוד מן הדיונים בפני כמו גם מכתבי בית הדין עולה כי לכאורה לא שילם התובע את הוצאות ההליכים הקודמים לאחר שאלו הסתיימו. בכך יש כדי ללמד הן על מצבו הכלכלי של התובע והן על יכולתם של הנתבעים להיפרע מעימו, אם וככל שהתביעה תידחה.

ממכלול הנתונים שהוצגו בפני עולה סימן שאלה גדול מאוד באשר ליכולתו של התובע לשלם את הוצאות הנבתע 2, אם וכאשר תדחה התביעה כנגדו. נוכח כך, עלי להמשיך ולבחון האם הנסיבות במקרה שבפני מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה תוך מתן הדעת לסוגיות הרלוונטיות הנוספות, לרבות סיכויי ההליך.

סיכויי התביעה

אקדים ואומר כי בכל הנוגע לסיכויי התביעה עסקינן (בדומה לבקשה לסעד זמני) בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט ואין בה כדי הכרעה לגופה של תביעה.

בתיק זה שבפני מעלה תביעת התובע סימני שאלה לא מעטים וזאת הן ביחס לעילתה, והן ביחס להיקפה.

מהות התביעה נוגעת להסכמי מכר מקרקעין שנערכו בין התובע לבין הנתבעת1.